איך לעשות כסף על חשבון הציבור?! (דה מרקר)
העלייה הדרמטית במספר התביעות הייצוגיות שהסתיימו במחיקת התביעה, לצד ריבוי הסכמי פשרה שערורייתיים שכוללים תגמול גבוה לתובע הייצוגי, סכום שכר טרחה נאה לעורכי דינו ופיצוי מצומק לציבור שנפגע - מעוררים אי נוחות. על פניו נראה שמדובר בהתפתחות של תרבות משפטית קלוקלת של תובעים ייצוגיים סדרתיים שמיוצגים על ידי עורכי דין קבועים שמחפשים דרך להתעשר בקלות על חשבון הציבור.
בהתעשרות עצמה אין כל פסול, אלא שהתביעות הללו גורמות לחברות המסחריות לגלגל על הציבור את העלויות המשפטיות, והפיצוי בהסכמי הפשרה לצרכנים שניזוקו נמוך למדי - ולעתים לא קיים. העלויות המשפטיות שמטפסות נובעות מהצורך של החברות להתגונן בתביעות רבות שמוגשות נגדן ללא ביסוס משפטי ראוי, או לאחר שהחברות נאלצו לשלם לתובעים הייצוגיים ועורכי דינם סכומים גבוהים ליישוב תביעה ראויה.
סכומי השיא ששולמו לעורכי דין בשנה האחרונה במסגרת תביעות ייצוגיות עולים על מיליון שקל לתביעה אחת. כך, בתביעה שהגישו נגד סלקום תובעים ייצוגיים בשל חיוב יתר של לקוחות בדפי פירוט חשבון, שילמה החברה 2.2 מיליון שקל שכר טרחה לשני עורכי הדין שייצגו את התובעים, גיל רון וחוי קליין. שני התובעים קיבלו יחד 200 אלף שקל. סכום התביעה הראשוני היה 440 מיליון שקל, אך הפיצוי לציבור הסתכם בסופו של דבר ב-22 מיליון שקל. התביעה הסתיימה בפסק דין בתום למעלה משלוש שנות התדיינות משפטית.
סכום נאה אחר שולם לעורכי הדין במסגרת יישוב תביעה נגזרת נגד מנורה בסך 69 מיליון שקל. התביעה התבססה על גילויים של רשות ניירות ערך ועסקה בסדרת הלוואות נטולות ביטחונות שהעניקה מנורה ובגינן נאלצה להפריש 55 מיליון שקל לחובות מסופקים. סכום שכר הטרחה ששולם לעוה"ד עמית מנור ויוקי שמש היה 1.38 מיליון שקל. התובע שייצג את בעלי המניות בחברה קיבל גמול בסך 138 אלף שקל. הסכם הפשרה לא כלל פיצויים לבעלי המניות, אלא תשלום בסך 13.8 מיליון שקל שמנורה הזרימה לחברה בת שלה, מנורה מבטחים.
המקרה השלישי נוגע לחברת הלוויין yes, ששילמה השנה לשני עורכי דין 1.3 מיליון שקל שכר טרחה ולתובע ייצוגי 200 אלף שקל כדי ליישב תביעה שעסקה בשיבושים יומיומיים והפסקות שידור ממושכות במהלך ספטמבר 2007.
בפשרה אחרת שילמו רשות המסים והביטוח הלאומי לעו"ד דורון לוי מיליון שקל כשכר טרחה בתביעה ייצוגית שהגיש נגדם בשם תובעות ייצוגיות. התובעות הייצוגיות ויתרו על הגמול מאחר שאחת התובעות היא הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הארגון היציג של העובדים בישראל. התובעות טענו כי דמי הארגון שמשלם כל עובד לארגון עובדים הם הוצאה הכרוכה בייצור הכנסה המוכרת לצורכי מס. במסגרת הפשרה השיבה רשות המסים סכום כולל של כ-452 מיליון שקל לעובדים החברים בארגוני עובדים שנפגעו מגביית היתר.
רם גורודיסקי
"זכייה בתובענה ייצוגית איננה זכייה בפיס"
הפשרות הבעייתיות מטרידות את השופטים, את היועץ המשפטי לממשלה, שלפי החוק רשאי להגיש התנגדות מנומקת להסדרי פשרה שמוגשים לבתי המשפט ואת עורכי הדין שמייצגים את החברות הנתבעות. בכמה הזדמנויות הביעו שופטים את מורת רוחם מהסכמי פשרה שבהם עיקר הנהנים הם התובעים הייצוגיים ועורכי דינם, על חשבון יתר הציבור.
הניסוח המתון שמאפיין את השופטים שעוסקים בתחומי המשפט האזרחי נדחק למול העוול שהם מאתרים בהסדרים כאלה. כך, השופט ד"ר עמירם בנימיני מתח ביקורת על סכום התביעה נגד תנובה בפרשת הסיליקון בחלב שהוערך ב-2 מיליארד שקל. השופט התייחס לשכר הטרחה שביקשו ממנו עורכי הדין לאשר להם, שהיה 20% מסכום התביעה וקבע כי "זו דרישה מופרכת. זכייה בתובענה ייצוגית איננה זכייה בפיס, וגם בפיס אין זוכים בסכומים העושים אדם בן לילה למולטי-מיליונר". מקרה זה הגיע לפתחו של בית המשפט העליון, שקבע לבסוף את שכר הטרחה של עורכי הדין על 1.5 מיליון שקל בתום שנות התדיינות משפטית רבות.
גם היועץ המשפטי לממשלה הוקיע את הפשרות שבהן הזוכים העיקריים הם התובעים ופרקליטיהם. באחרונה התנגד היועץ המשפטי לאישור הסדר פשרה שעליו הסכימו התובע הייצוגי, באי כוחו והחברה שאותה תבעו - דיסקונט השקעות. לפי ההסדר שהוגש לבית המשפט, דסק"ש תתרום 18 מיליון שקל לאוכלוסיות חלשות בפריפריה, אך בעלי המניות בכור, החברה האם של דסק"ש, שספגו את הנזק שבגללו הוגשה התביעה, לא יזכו בפיצוי כלשהו. התובע, לפי הפשרה, היה אמור לקבל תגמול בסך 750 אלף שקל ועורכי דינו - שכר טרחה בסך 3.24 מיליון שקל.
היועץ המשפטי לממשלה טען באמצעות עו"ד ליאב וינבאום, מנהל המחלקה המסחרית בפרקליטות תל אביב, כי "התגמול שניתן לתובע ולעורך דינו אינו פרופורציונלי לפיצוי שניתן לחברי הקבוצה, והוא חותר תחת מושכלות היסוד של מוסד התביעות הייצוגיות ומעוות את התמריצים שבבסיסו. בעניינו, הנפגעים אינם מפוצים כלל". עמדת היועץ המשפטי לממשלה מציינת עוד כי "מדובר בפשרה רעה, שאינה מיטיבה עם חברי הקבוצה בשום דרך". היועץ הוסיף כי הסדר הפשרה אף מרע את מצבם של התובעים, מאחר שהם נדרשים לוותר על עילת התביעה שלהם מבלי שיקבלו דבר.
יוחאי שלף
"הוצאות המשפט אינן מצדיקות העלאת מחירים"
עוה"ד רפאל ליבא ויוחאי שלף ממשרד עוה"ד איתן מהולל ושדות, שמייצגים חברות נתבעות, מתריעים כי "בתי המשפט מוצפים בכמות אדירה של תביעות שרובן אינן מוצדקות. חלק מהתביעות נכתבות תוך כמה שעות ב'שיטת מצליח'. ההצפה הזו יוצרת עומס על השופטים שנאלצים להתמודד עם מאות תביעות סרק בשנה". לטענתם, "לתביעות הייצוגיות יש השלכות שליליות ועלויות כבדות על החברות ועל הצרכנים. הגופים המסחריים שנתבעים נדרשים להשקיע ממון רב כדי להדוף את התביעות. מנהלי החברות משקיעים זמן ניהולי רב ויקר, והחברות מוציאות כספים על העסקת עורכי הדין שמייצגים אותן. הסכומים הללו מגולגלים בסוף לצרכנים".
עו"ד רם גורודיסקי, שמייצג תובעים ייצוגיים, סבור שמדובר בטיעון צדקני. לדבריו, "הטענה שהתביעות הייצוגיות גורמות נזק לצרכנים היא טענה מתחסדת. ההוצאות המשפטיות אינן בסכומים שמצדיקים העלאת מחירים. אם מעלים מחירים זה לא בגלל התביעות המשפטיות, אלא בגלל סיבות אחרות". לשיטתו, העלייה במספר התביעות הייצוגיות קשורה באופן ישיר למחאה החברתית, שהעלתה את מודעות הצרכנים לעוולות צרכניות. לדבריו, "להגיד שיש הצפה של תביעות ייצוגיות זה כמו להגיד שיש הצפה של הפגנות בגלל יוקר המחיה. ככל שעולה המודעות לבעיות התחרותיות במשק וליחס המבטל של החברות הגדולות כלפי הלקוחות - עולה כמות התביעות הייצוגיות".
רפאל ליבא
ליבא ושלף מודאגים ממגמה שהם מזהים בקרב תובעים ייצוגים ועורכי הדין שמייצגים אותם. לדבריהם, "נוצרה תופעה של תובעים ייצוגיים סדרתיים שרוכשים בכוונה מוצרים או שירותים כדי ליצור עילת תביעה מלאכותית ולהגיש תביעה ייצוגית נגד גוף מסחרי גדול ועשיר. במרבית המקרים לא נגרם להם או לציבור הצרכנים נזק כלשהו, אלא מדובר בתביעות שתוקפות טעות הגהה שנפלה בסימון שעל גבי אריזת מוצר".
הם מוסיפים כי "לפעמים אפשר לראות אדם אחד שתובע חברת תקשורת, בנק וחברת מזון שכל אחד מהם גרם לו לטענתו עוול. האם זה סביר שלצרכן אחד ייגרמו כל כך הרבה עוולות מכל כך הרבה חברות בפרק זמן כל כך קצר?".
ליבא ושלף מבקרים גם את עמיתיהם למקצוע, עורכי הדין שמייצגים את התובעים. לדבריהם, "אנו נתקלים בבקשות לאישור תביעות ייצוגיות שמוגשות נגד נתבעים שונים, אך נכתבות על ידי אותם עורכי הדין. הבקשות מתארות מערכת נסיבתית זהה מלה במלה שאירעה כביכול לכמה אנשים זרים זה לזה. הקו המקשר בין התביעות הוא עורך דין".
היד הנעלמה שהכריזה על מרוץ במרכולים
פסק דין שנתן באחרונה שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף, מתח ביקורת נוקבת על התופעה והטיל על תובעים שהגישו 17 בקשות לתביעות ייצוגיות שתוכנן זהה הוצאות משפט בסך של כ-200 אלף שקל. התביעות הוגשו נגד 29 חברות שעסקו בשיווק קופונים ופירסמו את סחורתם באמצעות אתרי אינטרנט ששלחו ללקוחות מייל ללא כיתוב המלה "פרסומת" כנדרש בחוק הבזק.
אף שהוחלט שהתביעה מוצדקת השופט קבע כי שיטת ביזור התביעות שנקטו התובעים "היא שיטה פסולה, שלא ניתן להכשירה, לא מראש ואף לא בדיעבד". בהמשך פסק השופט כי "מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט, הסתרת מידע מבית המשפט, ומהצד שכנגד. התנהלות זו עולה לכדי חוסר תום לב דיוני חמור". השופט ביקר בחריפות את המדיניות המכוונת של התובעים, "ששמו לעצמם למטרה להקים פס ייצור של תביעות ייצוגיות נגד נתבעים רבים".
טענות דומות עלו בבקשה שהגישה באחרונה חברת השיווק דיפלומט לבית המשפט העליון. החברה טענה כי במהלך כמה שבועות הוגשו נגדה עשרות תביעות ייצוגיות זהות או כמעט זהות לבתי משפט שונים בישראל. הטענה בעשרות התביעות התמקדה בכך שהחברות הנתבעות, יצרני ויבואני מוצרי מזון, לא ציינו על גבי אריזות המוצרים את אחוז הרכיבים המופיעים במוצר, בניגוד לתקן ישראלי מ-2010.
בבקשה של דיפלומט, שהוגשה על ידי עוה"ד דני כביר ורונן קצף ממשרד מ.פירון, נטען כי "במועד הגשת הבקשה הוגשו 53 תביעות שונות בארבעה מחוזות שיפוט שונים והמניין גדל כמעט מדי יום בעניין דומה: תביעות לדמי נזק עקב הפרות נטענות של חובת הסימון לפי התקן. דומה כי יד נעלמה הכריזה על מירוץ בכל המרכולים, בניסיון לאתר מוצרים שאינם עומדים כביכול בתקן הנ"ל ולגבי כל מוצר שמאותר, מיד נמצא לו תובע 'ניזוק'".
דיפלומט הדגישה בבקשה כי רוב התביעות נגדה הוגשו על ידי עורך דין אחד. החברה כותבת בציניות כי "במקריות מופלאה עשרות אזרחים מארבע כנפות הארץ מגלים פתע פתאום שיצרני מזון או יבואנים כושלים לכאורה במילוי תקן רשמי. אותם אזרחים נפגעים עד עמקי נשמתם מכישלון זה, ניזוקים ופונים גם הפלא ופלא, מתוך עשרות אלפי עורכי הדין בישראל לאותו עורך דין, על מנת שיריב את ריבם וייטיב את נזקם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה