יקים- תרבות שנכחדה. מתוך הארץ
לך תבין ייקים || 80 שנה אחרי שעלו לארץ, יוצא לאור המילון הייקי הראשון
הרחוב (שטראסה, בגרמנית) התל אביבי הארוך, הקרוי על שמו של מחייה השפה העברית, שיגשג בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת בזכות העולים הרבים מגרמניה שהתיישבו סביבו. הכינוי שדבק בו, "בן יהודה שטראסה", הוא עדות חיה למאבק הקשה שניהלו הייקים בשפה העברית. המאבק הביא להיווצרות "הייקית המדוברת", גרמנית תוצרת הארץ, שכונתה גם "סברה דויטש" - הגרמנית של הצברים.דבורה הברפלד, יו"ר ארגון הייקים, נראתה בשבוע שעבר קורנת מאושר. במשרדה הצנוע, בבניין ישן ויפהפה בתל אביב, היא אחזה בגאווה בספר חדש, שדפיו מדיפים עדיין ריח מכונת הדפוס. "מילון בן יהודה שטראסה - ייקית מדוברת בארץ ישראל" (הוצאת "ידיעות ספרים"), מעלה חיוך נוסטלגי על פניהם של יוצאי המדינות דוברות הגרמנית החיים בארץ.
כעת, 80 שנה אחרי העלייה החמישית, היא עליית הייקים, התפנו צאצאיהם להוציא לאור את המילון הייקי הראשון, הרשמי, המלא והמעודכן. התוצאה היא פרי עבודה שקדנית, שיטתית ומסודרת, כיאה לייקים ולצאצאיהם, שארכה כשלוש שנים ונעשתה בחסות ארגון הייקים, שבשמו הרשמי נקרא "ארגון יוצאי מרכז אירופה".
"הדבר הכי יפה במילון החדש הוא העובדה שהוא תוצר של עבודה קהילתית, שהיו שותפים לה כ-400 אנשים", אומרת הברפלד. כדי לרתום את חבריו למשימה, השתמש הארגון בשלושה כלים עיקריים. ראשית, הוא פירסם מודעה בביטאון הרשמי שלו, "יקינתון", שבה קרא לייקים לפשפש בזיכרונם ולדלות משם מלים וביטויים ששמעו בבית. היקינתון מתגאה בהיותו אחד העיתונים העבריים הוותיקים בארץ שעדיין רואים אור ("הארץ" הקדים אותו ב-13 שנים) ומגיע לכ-4,000 מנויים.
בה בעת פירסם הארגון טופס מקוון באתר האינטרנט שלו, שדרכו יכלו החברים להציע ישירות מלים וביטויים. לבסוף נשלח גם אימייל לרשימת התפוצה הגדולה של הארגון, כך שהבשורה הגיעה לאוזני כל הייקים ומשפחותיהם. "ההיענות היתה עצומה. החברים התלהבו מאוד, הם ישבו יחד, צילצלו אחד לשני להתייעץ, והתחילו להציף אותנו באלפי פניות עם מלים וביטויים", נזכרת הברפלד.
כשכבר היה ברור שיש מספיק חומר למילון מלא, החלה עבודת העריכה. אז צצו גם הבעיות. "כל אחד היה בטוח שהמלים שלו הן הכי שוות ושמה שהוא זכר מהבית הוא בהכרח הכי חשוב", אומרת הברפלד. "היינו צריכים לסנן חלק ניכר מהחומר, אבל הכל לווה בדיאלוג מתמיד עם הקהילה".
אורדנונג
ד"ר נורית כרמל, עורכת המילון, כותבת בהקדמה כי "במהלך העבודה על המילון התגלו מחלוקות לגבי ביטויים שונים, צורתם ומשמעותם". למשל, התברר שהייקים של ירושלים מכירים ביטוי מסוים שהייקים מנהריה לא שמעו עליו והייקים מכפר שמריהו הכירו אותו, אך בצורה שונה לגמרי. "נראה שגם בתוך היחידה הגיאוגרפית המצומצמת של ישראל נוצרו והשתרשו ביטויים יחודיים ונבדלים", כתבה.
"היו ויכוחים בתוך הארגון - בעיקר בין חברים שטענו כי ‘בחיים לא שמעתי את הביטוי הזה', ביחס לביטוי שהציעו חברים אחרים", אומרת רותי אופק, מיועצות התוכן של המילון ומקימת המרכז למורשת הייקים בתפן. זה לא הפתיע אותה. "גרמניה היא מדינה גדולה. בכל מחוז דיברו בצורה אחרת. והיו גם ייקים שבאו ממדינות אחרות, כמו אוסטריה - שם בכלל דיברו בצורה שונה. כלומר, ברור שלא כל הייקים הכירו את אותם הביטויים". עיון במילון מגלה שלא רק המוצא הגיאוגרפי השפיע על עיצוב השפה, אלא גם המעמד החברתי-כלכלי של הדוברים.
אופק, ילידת זלצבורג, עלתה לישראל בילדותה. חלק גדול מהביטויים שמצאו דרכם למילון היא הכירה מהבית. עם זאת, היא נזכרת שאמה לחצה עליה לשמר את הגרמנית התקנית "והזהירה אותי מה'סברה דויטש', שהיא שפה של מהגרים", כדבריה.
הברפלד אומרת עם זאת, שהגרמנית התקנית לא נשמרה. לדבריה, "יש במילון הזה טעם של פעם, אבל זה לא טעם גרמני, אלא טעם גרמני-ארץ-ישראלי. הייקיות צמחה פה, בארץ ישראל - לא בתפוצות. לכן, אם תראה את המילון לגרמני בן זמננו, לא בטוח שהוא יבין את כל הביטויים".
דוגמאות לא חסרות. המילון, שיצא לאור בתמיכת משפחת המבורגר, מהמשפחות הייקיות המבוססות בארץ, מחולק לשישה חלקים, המציגים כ-900 ביטויים בייקית, בקטגוריות שונות. "אם אורדנונג (סדר), אז עד הסוף", אמרה עליזה הרט, שהשתתפה בהכנת המילון. "קיבצנו 900 ערכים, קלישאות, אמרות ופתגמים, תקנות, איסורים, איומים, עונשים וגם תשבחות שריחפו בבתי הייקים ודהו קצת... את כולם הכנסנו תחת קורת גג אחת, שיישארו לתמיד ולא ייעלמו לנו כמו אבותינו הייקים".
קליינישקייט
החלק הראשון נקרא: "זר לא יבין זאת", ומציג "מושגי יסוד בד-נ-א הייקי". לפרק זה נכנסו מלים וביטויים בסיסיים כמו "אונגלאובליש" (לא יאומן); "אח זו!" (אכן כן!), "אח, וירקליש?" (נו, באמת?!) "גנאו" (בדיוק); "גרטולירה" (איחולים לבביים); "וג דמיט" (החוצה); "זלבסטפרשטנדליש" (כמובן); "קווץ' מיט זוסה" (שטויות עם רוטב); "קליינישקייט" (דבר פעוט) ו"שרקליש" (איום ונורא).
החלק השני נקרא "החיים על פי התקן" ומכיל פתגמים, חוקים, תקנות, קללות, ברכות וביטויים הנוגעים לסדר, ניקיון, דיוק, חריצות ועצלנות. קריאה בו מאפשרת גם ליוצאי תימן ומרוקו להתחבר ביתר קלות להוויה הייקית. "גנוג איסט בסר אלס פיל" (עדיף מספיק מאשר הרבה), נאמר לאדם שאפתן יתר על המידה. "דר טון מאכט די מוזיק" (הטון עושה את המוסיקה) הוא המקבילה הייקית ל"דברי חכמים בנחת נשמעים". "לאנגזם אבר זישר" - פירושו "לאט אבל בטוח".
תת-הפרק "קללות, עלבונות ומיאוס סביבתי", כולל נכסי צאן ברזל כמו "אלטה שאכטל" (קופסה ישנה), שנאמר על אשה זקנה ויבשושית; כינוי הגנאי "ארשלוך" - חור בתחת; "פרפלוכטה שייסה", שפירושו "חרא ארור", ו"דרק-פרסר", שפירושו "זללן של טינופת".
החלק השלישי, תחת השם "מהמכורה המתנכרת", כולל מבחר מלים הלקוחות מהמטבח, הסלון והספרייה הגרמניים - אלה שנותרו מאחור בהיימאט (מולדת), דוגמת "קרטופל-זלאט" (סלט תפוחי אדמה). החלק הבא כבר נקרא "במולדת החדשה" וכולל רשימת ביטויים בשימוש מקומי, דוגמת "ייקה-פוץ". בחלק החמישי, "המשפחה והבית", נמצא שלל ביטויים כמו "וונדר-קינד", ילד פלא, שנאמר בדרך כלל בלעג על מישהו שאינו כזה.
החלק השישי והאחרון קרוי "משתלבים במרחב האזיאטי" ומכיל ביטויים שרק גרמני שחי בישראל יוכל להבין. "צום טיול גהן" (ללכת לטיול); "שמריין דורף" (כפר שמריהו); "תלביף" (תל אביב); וכן "תוצורס הארץ" (שילוב של תוצרת/צרות הארץ, ביטוי שמרמז על הרמה של המוצר הישראלי).
למילון התגנבו גם ערכים ביידיש וביטויים המשלבים גרמנית ויידיש. על כך היה אומר ייקה טיפוסי: "גוט אים הימל!" (אלהים שבשמים). דוגמאות נבחרות ליקט מהמילון חוקר השפה העברית רוביק רוזנטל, במאמר בשם "המילון ככמוסת זיכרון", שמופיע בספר. "וילדה מציאה" (מציאה פראית), היא הגרסה הייקית ל"גרויסע מציאה" המוכר לכל מי שגדל בבית פולני; "אונבטעמט" (חסר טעם), מסתירה בתוכה את המלה העברית-יידית "טעם".
גוטה-גוטה
את ההסבר לשילוב בין היידיש לייקית מספקת ד"ר כרמל. "קשה להתחקות אחר המקור של הביטויים האלה, אבל סביר כי הם נכנסו לשפת הדיבור של עולי מרכז אירופה שנים רבות לפני עלייתם ארצה - מבעד למסורת היהודית, שהביאו עמם דורות קודמים של מהגרים ממזרח אירופה, במיוחד לגרמניה", היא כותבת בספר. "גם לאחר השתקעותם בארץ, הושפעה שפתם של עולים אלה ממלים ומביטויים בעברית וביידיש".
הייקית המדוברת השפיעה גם על העברית. דוגמאות יש למכביר. גם אותן מונה רוזנטל. "שלאפשטונדה", "שלאגר", "ביס", "שלוק", "קונץ", "צימר", "שטרודל", "שליכט", "שפכטל", "קורצשלוס", "שיבר" וגם "גוטה-גוטה" - את כולם הצליחו הייקים להחדיר לשפת היום-יום של ישראלים רבים.
הברפלד מודעת לכך שלקוראים בני הדור הצעיר נראה המילון החדש בעיקר כמקור לבידור. עם זאת, היא סבורה כי "מעבר לרובד המשעשע, הנחמד והנוסטלגי, יש גם צדדים משמעותיים יותר למילון". לדבריה, "הסיפור של הייקית-המדוברת הוא סיפור הקליטה וההיטמעות של הייקים פה בארץ. לא רק הסיפור המוכר על אנשי התרבות והמוסיקה, אלא גם סיפורם של האנשים שקנו, מכרו, חיו ונאבקו כאן. ואז, תוך כדי המאבק, יצרו שפה חדשה".
לא מדובר, כמובן, בשפה של ממש. "לייקית המדוברת אין דקדוק ואין תחביר. אין לה שורשים ולא מורפולוגיה מסודרת", אומר ראובן מרחב, שבין שלל כובעיו מכהן כיו"ר נשיאות ארגון הייקים. "ימי חייה עד כה - כ-80 שנה, מראשית העלייה הגדולה מהארצות דוברות הגרמנית במרכז אירופה.
בתקופת השיא שלה נמנו עם דובריה כעשר רבבות בלבד, אולם הם הורישו חלקים ממנה בדיבור ובזיכרון, לרבבות רבות של צאצאיהם, כולם ישראלים מושרשים". כיום, לדברי מרחב, "לא נותרו מבין הדוברים המקוריים של הייקית המדוברת אלא מעטים, ובחלוף השנים יישארו רק הקלטות משעשעות וקטעי זיכרון רוויי הומור".
מלכיתה דובניקוב, חברה בכירה בארגון הייקים, מספרת שאמה כמעט לא דיברה עברית עד יומה אחרון - גם אחרי עשרות שנים שחיה בישראל.
"ההסתגלות לחיים בארץ החדשה והלוהטת, התהומות בין אורחות החיים עם הקהילות האחרות והפערים הלשוניים והתרבותיים בשפה, במבטא ובשימוש במלים - היו לשדה רצוף מכשולים", אומר מרחב. "תוך כדי עבודה קשה, שקדו רבים מהם על לימוד העברית - בבית, בבתי ספר, בחוגים, בקריאת עיתונים מנוקדים ובניסיונות לפענח את מחברות בית הספר של ילדיהם".
אבל הייקים לא הרימו ידיים. "איזו ברירה היתה להם?" אומר מרחב, "כמיעוט בולט המתמודד במציאות קשה, הם חיו את חייהם בלי להתרגש יותר מדי מהקינטורים והלעג, מהעלבונות ומהבדיחות על חשבונם. אלה לא חסרו. חלקם כבר הפכו נכס לאומי".
לצד הערכים המילונאיים כולל הספר החדש גם אוצר ויזואלי ייחודי: מודעות פרסומת מקוריות שעיטרו את כתב העת הייקי "מיטיילונגסבלאט", אביו של "יקינתון". במשרדה של הברפלד, בתוך שידת בידמאייר מיוחדת, מאופסנים כל הכרכים של כתב העת הזה - בסדר ייקי מופתי. המעצב מגן חלוץ איתר בו דוגמאות חזותיות למודעות עם טעם ייקי.
בארגון מתייחסים למודעות האלה כאל "טקסט בפני עצמו", שמלמד אותנו לא מעט על רוח הזמן באותן שנים, על הגעגועים של הייקים לתרבות שנאלצו להותיר מאחור ועל הניסיונות שלהם להתקרב לתרבות הישראלית - אך גם להיבדל ממנה. "עירוב התרבויות והשפות במולדת החדשה ניכר במודעות הפרסום. ברבות מהן הגרמנית והעברית מופיעות זו לצד זו", אומרת רותי אופק.
כך, לדוגמה, בפרסומת למיץ תפוזים נכתב שם המוצר העברי, "הדרן", באותיות לטיניות. מתחת לאיור של תפוז נכתב באנגלית: A Tnuva Product (מוצר של "תנובה"). בשורה התחתונה כתוב בגרמנית מעורבת בעברית: Der erfrischende Mitz an heissen Tagen! (המיץ המרענן לימים חמים).
"העולים בשנים אלה היו ברובם פליטים, שבאו לארץ מחוסר ברירה ולאו דווקא ממניעים ציוניים, ועם זאת הם ביקשו להפוך לאזרחים נאמנים וגאים במולדתם החדשה", אומרת אופק. "מצד אחד ניכר הרצון העז לשמר את העבר האירופי, על תרבותו וערכיו, ומנגד - הרצון להשתלב בארץ החדשה".
המתח המובנה בין המולדת הישנה לחדשה השתקף גם במודעות של בעלי מקצוע. למשל, רופא שיניים בשם ד"ר אופנהיימר, פירסם עצמו בזו הלשון: "לפנים פרנקפורט על המיין, חיפה רח' מסדה 3 ליד מגדל המים".
רופא אחר, ד"ר א. סלומון, כתב במודעה: "עבר מברלין לתל אביב שדרות רוטשילד 69". גם בעלי מקצוע אחרים נהגו כך. מומחית המחוכים, מרגוט בראור, פירסמה במודעה: "לפנים אצל אנשטיין ברלין, תל אביב רח' שפר פינת נחלת בנימין. מבחר גדול שירות מעולה". "אימוץ הזהות החדשה והרצון להשתלב בארץ ישראל לוו בגאווה על המוצא האירופי, ללא כל ניסיון להסתירו במודעות הפרסום", מסכמת אופק.
כשהיא נשאלת למי מיועד המילון החדש, משיבה אופק כי "לאו דווקא לייקים המקוריים בני הדור הראשון, אלא יותר לדור השני והשלישי". לדבריה, "כשאני שומעת את בני בן ה-38 מעיר לבנו בן השנתיים: ‘איתי, מה זה השוויינריי הזה פה', אני מבינה שהשפה הזאת הוטבעה בנו כבר בילדותנו, ושהעברנו אותה גם לילדים שלנו". ההגדרה של המילון ל"שוויינריי": "חזירות, חזירייה. גועל נפש".
